רש"י על קידושין ע״ב א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין ע״ב א:ט׳
9 ״וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב״. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פָּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּדוֹב, וּמְסוּרְבָּלִין כְּדוֹב, וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדוֹב, וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדוֹב. רַבִּי אַמֵּי כִּי הֲוָה חָזֵי פָּרְסָא דְּרָכֵיב, אָמַר: הַיְינוּ דּוּבָּא נָיְידָא.
פירוש רש"י על קידושין ע״ב א:ט׳
9 ומסורבלים כדוב - בעלי בשר לשון עובי ושומן הוא ובעלמא שבת דף קלז: נמי אמרי' קטן מסורבל בבשר המלובש בבשר כסרבל:
10 דוב אין לו מנוחה - כשהוא קשור הולך ובא תמיד סביבותיו:
11 דובא ניידא - דוב נודד: